אתה עומד ליד הגדר
רואה את המשאית נוסעת
והיא מחייכת לך מהחלון
עוד מעט תדליק רדיו
ותקשיב לחדשות
אנשים נלחמים
אנשים מוותרים
אתה לא זוכר מתי התאהבת בה
אתה רק זוכר, איך היית אוסף
את כל מה שהיא כתבה
היא סיפרה לך
שבפריז
יש אנשים שיושבים על ספסלים
היא דמיינה אותך
אחר כך הלכה לשיר
ואתה לא זוכר
מתי בכית פעם אחרונה
בבוקר יום הזיכרון, ליד הקבר
עמדת ושתקת
כמו ילד קטן
בגדים מסודרים בארון
כוסות על השולחן
אולי יבואו אנשים
היא תאהב אותך גם בלי להסביר
כמה קאובויים יש עוד בעולם?
סיפרו לך שבצד השני של העיר,
מישהו גילה נס כלכלי
אתה כבר לא מאמין
והיא עכשיו בניו יורק
כותבת לך ממלון קטן
שהיא מתגעגעת
ועוד מעט היא הולכת לרקוד
יש סודות לא פתורים
ואתה מניח את העיתון על השולחן
ויוצא שוב אל הגינה
אולי תגזום את השיחים
אולי אהבת יותר מדי
בלי להסביר
במגירה העליונה
יש שירים ישנים
כל חורף אתה מנקה הכל
חושב, אולי תמצא משהו שאיבדת מזמן
קול שקט וקול מפחיד
שום דבר לא מסתדר
היא בפריז, אולי ניו יורק
כמה קאובויים נשארו בשבילה?
תכתוב לה שיר, אחר כך תצחק בשבילה
היא אוהבת שאתה משמין
היא לא תשכח, איך לא חזרת הביתה
ונרדמת על הספסל בעיר
אחר כך היא בכתה
ואתה ליטפת אותה בגב, ככה בלי שתסביר
אחר כך התחבקתם והיא נסעה
אתה הבטת מהחלון על משאית כחולה
כמה קאובויים נשארו בעולם?
היא סופרת ובוכה. |
