לפעמים שנינו רוצים להתנסות במשהו
שהקווים ממשיכים בלעדינו
ראינו את הערים בתמונות
עשן כיסה את המסגרת
ונתן לזה תחושה של טוב
אני נשענתי
ואת עמדת זקופה
יש במגע הזה משהו
שאי אפשר לבקש עליו סליחה
אני נוגע לאט
עד שהקמטים מתחדדים
ומהחלון רואים רכבות דוהרות
מכוניות נכנסות לחנייה
ואנחנו נעלמים איתם
על השולחן השארנו ספלים ריקים
וצלחת עם מטבעות קטנים
אחר כך לקחנו גם את עצמנו
והרחוב נראה ממשיך בלעדינו
למקומות, שלא נגיע לעולם
יש סקרנות טבעית
וכעס שאי אפשר להפיג
צבע שנזרק על הקירות
אי אפשר להסביר
את מחבקת אותי, מתוך תחושה של חולשה
ואני, לא שוכח איך המגע הזה
שמור אצלך תמיד
לרגע ואז נעלם
ואת אומרת, אפשר להתאהב מהר ואפשר שלעולם לא
ואני חושב, שאחרי אהבה אחת
כל השאר, הם תיקונים
ואנחנו הרי קמים כל בוקר, ומביטים בראי,
כמו לא ראינו את עצמנו מעולם
ומול הים, שנינו מחכים שזה לא ייגמר
וישאיר לנו זמן לאסוף את השאר
שאת לא רואה אני מביט על השמיים
לפעמים אני חושב
שהמצאנו את אלוהים, כדי שנוכל להאמין במשהו
ביום שנגלה שהוא איננו, נלך גם אנחנו
רוצים להתנסות במשהו
רוצים להרגיש יקרים
את מחייכת, ואני מניח את ידיי על כתפך
את יודעת שאין מזה שום דבר
ואולי אנחנו רק ציניים
שלא מבינים את התמונה והצבעים שלה
וליד הבית, גם אני מנסה ללמוד
לעיתים, זה משאיר לך משהו. לעיתים זה לוקח מיד.