בקיץ פגשתי את מיכאלה
היא אכלה גלידה מגביע זכוכית
קלת דעת נשענה על הכורסא
תנגן לי משהו, היא אמרה
גיששתי אל הפסנתר
אילתור קצר של לילה
זה יפה, היא אמרה
ולא ניסתה להסביר
התישבה לצדי
מסתכלת על האצבעות מקרוב
שלוש הבעות פנים חדשות
פניה משתנות כמו הצלילים
ליבי שחרר מעצוריו
הפסנתר שחרר גלגליו
התגלגלנו בכל הבית
נסענו בכל העיר
הגענו עד הכינרת
נאספנו תחת השמש
ששרפה את העור
צללנו לתוך עצמנו
עוצמים את העיניים
נרדמים, חולמים
באותו הקיץ ספרתי,
שלוש מאות תשעים ושתיים
הבעות פנים היו למיכאלה
ועוד הבעה אחת כשאמרה שלום