כל השירים שכתבתי
כולם בתוך מגירת עץ
פתקים שנכתבו בתחנות אוטובוס
בידיים רועודות מההתרגשות
או כאלו שזכו להדפסה ממוחשבת
חלקם מקומטים וישנים
ויש אחד שנכתב בלילה האחרון

בשנתי, המגירה הזאת
גועשת לה כמו ים סוער
הדפים מאמצים להם חיים
יוצאים מהמגרה בדרכי תחבולה
ועפים דרך החלון כמו מרוח פרצים
עוברים מעל הרחובות והכבישים
מעל הים התיכון מרחפים
צופים מלמעלה באוניית משא ארוכות
וחולפים על פני ארצות נידחות
מגיעים אל ביתך, כאילו בטעות
כשקיות ניילון אקראיות שמתעופפות

אל תוך חלונך הדפים נכנסים
נחים להם על רצפת החדר
מפוזרים סביב מטתך
מקיפים אותך,
חלקם מקופלים לארבע
חלקם חצי פתוחים
מגניבים חצאי משפטים
אלו מילים בשבילך או בגללך
את נמצאת בין השורות האלו
בתיאורי שלג חולמניים
או בימי-ים מוכי שמש
עטפתי אותך בסיפורי לילה הזויים
באגדות בדויית מדמיוני, שקדח שעות
ולעיתים הלבשתי אותך בתחפושות
אני מצטער ששניתי את שמך

בבוקר הפתקים לא יהיו שם
ככה זה, הם קצת ביישנים
הם מביטים בך בשנתך
ומספרים לי הכל ביום שאחרי

אני זוכר שאמרת לי
"פתקים הם בסך הכל געגועים"
ואני חיבקתי אותך בשדה תעופה
ולא רציתי ללכת לבד הבייתה