היא הולכת על קצה המדרכה,
משתדלת לא ליפול,
לא לדרוך על הקווים,
רומסת ברגליה זיכרונות ישנים מאהבה רקובה.
והיא -
רועדת,
נפחדת מקורי הזיכרון שמסתבכים למולה.
נלחמת לא ליפול, לא לדרוך...
רואה מדבר ושמיים שחורים,
פורטת על גיטרה שחוקה תווים ישנים,
ומחכה לשחר שיעלה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.