מסתכלת במראה
רואה דמות לא ברורה
ילדה מטושטשת
מחייכת חיוך טיפה מזויף
לא עצובה מדי...
אבל בעיניה אין שמץ של שמחה.
היא רק נראית קצת מבולבלת...
מסתכלת בדמותה המשתקפת ממול,
מנסה להבין סוף סוף מי היא.
על מה היא חושבת?
לא יודעת...
רק יודעת שהיא מחפשת את עצמה.
כל הזמן מחפשת...
לא יודעת למקם את עצמה בעולם,
אז פשוט זורמת עם הזרם...
זורמת...
אין לה יעד ברור,
וגם לא חוף מבטחים...
היא שבוייה לנצח בתוך אוקיינוס שאין לו גבולות.
רק לפעמים נסחפת יחד עם גל גדול לאי בודד,
שם היא יכולה למצוא את עצמה לכמה שניות.
ואז שוב עליה לצלול אל המעמקים...
לצלול אל הלא נודע...
להתמודד עם כל הסכנות שאורבות לה בלב הים.
היא חסרת אונים מול העולם הגדול שאיתו היא נאלצת להתמודד יום
יום,
אבל ממשיכה...
ממשיכה בתקווה שיום אחד יהיו לה הכלים,
בתקווה שיום אחד תלמד להתמודד.
לא מוותרת...
עדיין.