חיה בין מציאות לחלום
מנסה להיות מציאותית,
אבל חולמת בלי סוף.
החלומות שלי מושפעים מהמציאות שלי,
והמציאות שלי מושפעת מהדמיון.
לפעמים אני שוקעת,
מדמיינת מקום שקט...
שהוא שלי, ורק שלי.
ובמקום הזה אין חלל,
אין זמן,
אין חוקיות.
במקום הזה יש רק אותי,
ואת תמונת המראה של העולם כפי שהייתי רוצה שיראה.
ומה קורה כשהחלום והמציאות מתנגשים?
מה קורה כשהגבולות בין הריאליסטי לדמיוני הופכים מטושטשים?
אני נקרעת באמצע.
מנסה למשוך את עצמי אל תוך החלום,
מביעה משאלה שאוכל להישאר שם לנצח...
ואז בבת אחת אני נמשכת חזרה אל תוך המציאות
על ידי כוח שאיני שולטת עליו -
ההיגיון.
נופלת כל הדרך בחזרה מהמקום החלומי שהייתי בו עד עכשיו,
ופוגעת בקרקע נוקשה.
קולטת שאני יושבת כאן לבד,
ואין כאן אפילו לא פרט אחד
שמזכיר את העולם שציירתי לעצמי בראש לפני שנייה.
זה סתם עוד לילה קר...
ואני סתם מנסה לשכנע את עצמי שוב ושוב
שכל חלום אפשר להפוך למציאות.

לא יודעת מי אני,
גם לא יודעת מי אתה...
לא יודעת מה אני מרגישה
לא יודעת מה ארגיש מחר...
משתדלת ללכת אחרי הלב,
מקווה לא לטעות בדרך,
ולא לנחות מהחלום הזה בחזרה למציאות המוכרת
שבה כל דבר טוב חייב להסתיים ברע...