אני עומדת חשופה בגשם
הקור חודר לי אל תוך העצמות
עוברת בי צמרמורת קלה
מסתכלת אל השמיים
טיפה מפוחדת
מחפשת תשובה
מחפשת את אותו כוח אדיר
את אותו אלוהים שכולם מדברים עליו

הברקים והרעמים לא פוסקים לרגע
ואני מפרשת זאת כזעם
על כך שאיני מאמינה בך באמונה שלמה.
כל כך רוצה להאמין
אבל מתקשה.

איך אוכל אי פעם
להאמין במשהו שמעולם לא ראיתי
משהו שמעולם לא שמעתי...
משהו שרק סיפרו לי על קיומו
אבל מעולם לא הוכיחו שהוא שם.

מאמינה שאותו אלוהים
הוא בסך הכל הרגש הפנימי שבתוכי
המצפון שלי
שיושב לי על הכתף
ומנחה אותי במהלך כל חיי
אומר לי מה טוב ומה רע
מה מותר ומה אסור
מה כדאי וממה עלי להיזהר.
מרתיע אותי בכל פעם שעולה במוחי מחשבה זדונית
שכן אם אפעל שלא ביושר,
יירשם העניין בספר החיים שלי
והחשבון ייפדה בבוא הזמן.

מפחדת לגלות יום אחד שאותו כוח אדיר
הוא בסך הכל מיתוס שיקרי
שבני האדם המציאו כדי להיתלות עליו בעת צרה
וכדי להסביר תופעות שההיגיון האנושי לא מסוגל לתפוס.

אבל תגיד לי אלוהים,
אם אתה שם,
ואם יש בך את הכוח האדיר
לשנות את פני המציאות מבלי למצמץ,
למה אתה לא עושה דבר פרט לשבת שם למעלה
ולצפות בנו מתמודדים יום יום עם המציאות הקשה
ש...
יצרנו במו ידינו.