נער החושך התקרב אלי בעודי עומדת ומחכה לישועה.
הוא נשאב לריאותיי בליטוף של נשימה, והלביש אותן בקטיפה שחורה
שבסופה תחרה אדמדמה. הם רקדו יחדיו באפלה שבגופי איזה ואלס
משנים שכבר הזדקנו.
אחר כך צעד החושך על אבנים עשויות דם, שבסופן מפמפם לבי. הוא
צייר עליו צורות בשחור. משולשים ומרובעים, מעויינים ואפילו
לבבות. הלב הפסיק לפמפם לרגע והתחיל לדמוע למראה הציורים
שצוירו עליו. החושך חיבק את הלב, ניגב את דמעותיו והלך. משאיר
אחריו עקבות של דיכאון.
הוא עבר ברחובות רבים עד שהגיע לארמון הענקי שחיבר בין כולם.
הוא תפקד כמוח. השומרים העבירו את החושך על הגשר שמוביל לשערי
הארמון בעזרת כרכרה כסופה. החושך פתח את שערי הארמון, נכנס
פנימה וגילה חדר ענקי מלא בקופסאות קרטון, הגדלים שונים. כל
אחת נפתחה בתורה וממנה יצאו נצנצים ומשב רוח בצבעים שונים, כמו
קסם. החושך ניפץ את קופסאות הזכרונות לרסיסים והשאיר אחריו פחם
של שריפה.
לעיניו נגלה מסדרון בעל עשרות דלתות צבעוניות. הוא פתח דלת
צהובה שעליה היה תלוי השלט "שמחה". הוא נכנס פנימה, הניף את
שרביט הקסם שלו בצבעי שחור-אפור-לבן. הצהוב הבוהק של השמחה
התערבב עם השחור ודהה.
הדלת הבאה הייתה אדומה ועליה נתלה השלט "אהבה". החושך צעד
פנימה והציף את החדר בדליים של דמעות מרירות. האדום התערבב עם
המרירות והפך לחום מכוער של שנאה.
הדלת הבאה הייתה צבעונית ועליה נכתב בשלט של הפגנות "גאווה".
החושך נכנס לחדר, הניף ידו, וזימן מאות גמדים קטנים. הם באו
צוחקים על מראה החדר שנהרס בידיהם. הצבעים הפכו לגוונים ירוקים
של שנאה. דלת חדשה נוצרה ועליה נכתב בציפורני הכאב "אלימות".
החושך פילס את דרכו ויצא ממני בנשיפה. החזקנו ידיים ורקדנו
ואלס אחרון כפרידה.
לאחר שהוא נשאב לתוך חור שחור, התיישבתי בפינת החדר בתוך
החשיכה.
עכשיו, כשאני חלולה לחלוטין וצבועה בשחור גם מבפנים, אני יכולה
להתאחד עם האפלה ולרחף דרך החור השחור אל אהובי שעזב.