אני נושאת תפילה לשמיים,
מביעה משאלה,
שאמצא את הדרך, שאמצא תשובה,
לכל אותם השאלות, לכל אותם הרגעים,
בהם החיים נראים כמטלה, כדרך ללא מוצא.

אני מביטה במראה ורואה עולם,
אני רואה חיים שטרם נבראו,
אני רואה צל של דמות לא ידועה
וכל מה שאני רוצה, זו תשובה.

אני מסתכלת על אנשים ורואה אשליה,
אשליה שלא נמוגה גם בעת מלחמה.
מחשבות של טומאה, של עצב ושנאה.
רגעים של תקווה לעומת נפילה.
אני מסתכלת על אנשים ורואה עתיד בסימן שאלה,
אני רואה איך סבל יהפוך לאושר,
איך אובדן יהפוך לתקווה,
איך דמעות של כאב, יהפכו לשירה.

אני נושאת תפילה, נושאת ברכה,
שמחשבותיי ושאיפותיי יהפכו למציאות כתובה.
שדמעותיי יהפכו לאומנות,
שכאביי יהיו ללימוד והקשבה,
שצעקותיי יהיו למים רכים,
שאהיה טהורה, שאהיה צחה,
שלא אפול ליצר הרע.

שרה אני שירת עולם,
נושקת אני נשיקת חיים,
מחבקת אני כחיבוק של אימא,
מתפללת אני כאילו אין מחר.
ואני יודעת שכל מילותיי הם תפילה,
שמלאכים מנגנים כעת נגינה,
שמישהו בעולם שומע את אשר על ליבי
וזאת אהבה וזאת אני.