דיי, נמאס לי כל כך.
אתם פשוט לא מבינים, כל כך משעמם לי בחיים.
אבל כל כך.
כן כן כמו כל שבוע אני יוצאת רוקדת באיזה פאב עלוב שכזה, צפוף
ומסריח, ותמיד חם לי.
מעשנת כמו קטר ושותה כמו אלכוהליסטית ואז בנוסף לכל משתכרת.
כן כן אנשים אומרים שאני מטורפת.
אז מה אם אני מטורפת, אז מה?
זה לא עושה אותי פחות טובה.
אם כל מה שעברתי בחיים מותר לי להשתגע.
מותר לי לנסות למות.
מותר לי ומותר לי ומותר לי הכל.
כן כן בטח תגידו שזה הגיל וכל השטויות האלה.
בולשיט זה לא הגיל זה המוח זה השיגעון שצץ אצלי מדיי פעם
ופעם.
שיגעון שכזה מעין טירוף רצון להשמיד את עצמי ואת כל מי שנמצא
בסביבה שלי.
פעם אמרו לי שאני נדפקתי לגמריי כי השתכרתי נורא ודיברתי
שטויות ואז גם ניסיתי למות.
צחקתי כן כן צחקתי על מי שאמר לי את זה ואמרתי לו דבר שהו לא
ישכח: "לכל אחד מאיתנו יש טירוף רק ששלי גובר על כולם".
הוא נשאר קצת בשוק האידיוט והלך.
אז אני מטורפת אני יודעת.
אני מתחבאת מאחורי מסיכה של חיוכים וילדה טובה.
אבל כשהטירוף צץ ככה פתאום כל המסיכה נעלמת ואז ממש מסוכן
להיות לידי,
כי לי יש את הטירוף הנוראי שבי.