שעת לילה מאוחרת.
הנשימות הקצובות כבר עולות משמאלי.
ונושאת את עיני לעברה ורואה
איך שהיא ישנה בשלווה פה מולי.
לפנים מפניה מונחת ידה
כקוראת לי לשלוח ידי לשלה.
רוצה לעצור בי אך אין בי הכוח,
זה או לאחוז בידה או לברוח.
פוחדת לזוז ופוחדת לקפוא,
וכל אצבע ואצבע קוראת לי לבוא,
בחסות חשיכה אז נכנעת להן
ויוצאת למסע הארוך אליהן.
מתקדמת לאט
בכל פעם רק קצת
וכבר חשה בהבל הפה הלוהט,
ורוצה כבר לחזור בי אך לא מצליחה
ומולי עוד מונחת היד הקוראת.
ממשיכה בדרכי, המרחק מתקצר,
ונושמת עמוק - רק שלא תתעורר...
לא רוצה שתרגיש, לא רוצה שתדע
איך ערכתי מסע מפרך אל ידה.
ורק שהחושך יסתיר את הכל...
שאיש לא יבחין ויהיה למכשול...
מנערת ממני אותן מחשבות,
ממשיכה בדרכי אל אותן אצבעות.

ולפתע הגיע המסע אל קיצו.
חמימות מתוקה התפשטה לי בגוף.
ונשאתי עיני, רק לראות אם היא שם,
ונתתי עצמי למגע החטוף.

שעה מאוחרת והיא ישנה,
ואין לה מושג מכל מה שקרה.
עצמתי עיני בשלווה, כי נכנעתי,
היסיתי נפשי ההומה,
ונרדמתי.