|
איך, מתוך חור שחור כל-כך
שלפת אותי החוצה
והרדמת את מצפוני .
לא שרת לו שיר ערש
פשוט חיבקת
ואמרת :בסדר"
אני מביטה בשמש שמביטה בי
ושתינו רואות אותך.
בתוך שמיכת טלאים
של צחוק ואושר אינסופי
את רוקמת את חייך וילדותך
את זרועה בשמיים
והם נושאים את שמך
אני ארים מבטי לשמיים
ואראה את דמותך
"ואהבת לרעך כמוך"
ואפילו יותר... |
|
|
צריך לקרוא
דברים בבמה
כאילו אף אחד לא
כותב, ולכתוב
דברים לבמה
כאילו אף אחד לא
קורא.
עמרם מצנע, מנסה
את מזלו בבמה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.