ארבל הכרמלי / מקרקסת |
את עיניי מולה אינני פוקח
כי אני חושש להשתגע;
מבטה מרמז על כוונותיה
וכישורי פיתוייה ניכרים בחמוקיה.
אפילו תיתן בך מבט רוגע
יהיה זה צחוקה הפוגע
ואתה חייב ממנה להשתגע
כי השד שבה- את לבך קורע.
אפילו אם היא לא תצחק
ורק נשיקתה בשפתיך תדבק-
פיק ברכיים מיד תקבל
וראשך יסתחרר.
אם היא תחליט שאיננה מתנשקת
אלא מיד מתפשטת-
אתה על המקום משתגע
ואת ראשך בקיר נוגח,
והיא?- משחקת אדישה;
כאילו שלוו מבטה,
אך ליבה רוטט, לוחש:
"...חסר לך שאתה לא גומר!"
17/03/04 ©
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|