ענבל דרו / ואהבתי אותי כמוך |
המתנגן בין חורי מטחנת הבשר
כמו אלפי חתיכות שומן האומרות "אנשים"
במסווה של מעיכה אין סופית.
אני עפה בין צלבים כאילו הייתי כדור בצק פורח
טבול באנטי עמוק לכל מה שפעם פעם.
לב קינמון רוטט על קציפת חלב מהמקום בו רואים
את קרן השמש מתפצלת לעלי זהב שקופים.
הייתי ליד ימינך ואת למברכת לחמי.
בסוף היום שכובה על כירבולית נמר מפוחלץ
אני אומרת "בית" ומרגישה עוד קמט בוקע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|