|
זהו שיר אהבה רוסי
המתנגן בין חורי מטחנת הבשר
כמו אלפי חתיכות שומן האומרות "אנשים"
במסווה של מעיכה אין סופית.
אני עפה בין צלבים כאילו הייתי כדור בצק פורח
טבול באנטי עמוק לכל מה שפעם פעם.
לב קינמון רוטט על קציפת חלב מהמקום בו רואים
את קרן השמש מתפצלת לעלי זהב שקופים.
הייתי ליד ימינך ואת למברכת לחמי.
בסוף היום שכובה על כירבולית נמר מפוחלץ
אני אומרת "בית" ומרגישה עוד קמט בוקע.
|
|
|
אם לא היה
תיסכול היו
חייבים להמציא
אותו, מה היינו
עושים בלי
תיסכול וקרטיב
מישמיש ולהזיע
בחורף, טלוויזיה
חינוכית, מרוץ
הביקעה, אידס
והעוזר של
היטלר... האמת
היא שהיטלר זה
רעיון של סבתא
שלי אבל החוזים
נשרפו בליל
הבדולח כך שאי
אפשר להוכיח
כלום.
מאיר רוזוביץ
בביקור במחנה
פליטות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.