התעוררתי הבוקר לקול לחישה
זיעת גופי כטיפת הטל שהתאדה
מכיר אותה, האם אני טועה?
זכרון ליל אמש בסנוורים אותי מכה

הזמן הוא תרופת פתאים כך
אמרו לי הזקנים
הם יושבים ומספרים לי סיפורים
על החיים

אני ואת, את ואני
קמים ביחד, מביטים בפחד
לאט לאט, מתנפצת אשליה
שנינו נותרים לבד, אני והאישה שבמראה

למטה קיץ וילדים עם סנדלים
כדור אדום, חבל, ואקדחי מים צהובים
נזכר שאת עוד כאן שוכבת בדממה
יורד אני בחרש, מצטרף למהומה

אני ואת, את ואני
כבר לא ביחד, אך לא לבד
ושוב אני בונה את החומה
נסגר בתוך קופסה שחורה

ממתין לנצח לאשה שבמראה.