|
מבעד לחלון, צופה
הכל זז סביבי, מזכיר לי שעון שלעולם לא מפסיק
עד שנגמרות לו הבטריות.
עד ש...
עד שכבר לא יכול
לא לצפות
לא לאכול
לא ישן
כבר לא מרגיש, רק נמצא
קצת כמו שקית, שקוף
עד שמישהו מקמט אותה וזורק אותה לפח
מנסה לברוח
למצוא מקום אחר
מקום טוב יותר
לא רוצה להיות כאן
רוצה להרגיש, להבין, רוצה לנשום
רוצה לנסות
להבין מהי התחושה כשאתה אדון על נשמתך
כשאף אחד כבר לא מנסה להבין אותך. |
|
|
חלק מהאנשים פה
חושבים שאני
מתלוצץ, הם
אומרים לי שזה
לא יפה לחתום
בשם כזה ושזה לא
לעניין, ולא
למדתי כלום
מהרצח, וזה על
גבול ההסתה, כל
מה שיש לי להגיד
בנושא הזה זה:
סרק סרק סרק
יגאל עמיר, מנסה
ברצינות אבל
מבין שזה לא
ילך, אז הוא רק
רוצה למסור ד"ש
למרגלית וקורא
לה לבוא לבקר
ולהביא תמונה
חדשה כי הקודמת
כבר ממש מוכתמת,
בדם, חרדל,
קוטג' וזרע
לשווא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.