עמית מור / התנועה עוד זורמת |
השמים עדין ריקים.
הזרם נותק. המתח נפל,
אבל כל האורות עוד דולקים.
הצער נחבא במקום מרוחק
מחכה בנימוס לתורו.
ולמרות שהלכת מבלי להיות,
האוויר עוד ננשם כסדרו.
האם המילים לא קיבלו משמעות?
או שזה רק אלחוש מקומי?
מה כבר הבנתי, ואיזו אמת
אני לא מגלה לעצמי?
כן, חתום וגמור וסגור העניין,
ולא כבו האורות.
אולי כי הפסקתי לחכות לניסים,
מההם שהפסיקו לקרות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|