אתמול נשבר ספסל התמימות
בשדרות חיים, פינת רחוב המציאות
וכמה קשה להיות אופטימי בלעדיו
כמה אפור הרחוב בלי הספסל, עכשיו
נראה לגמרי אחרת רחוב המציאות -
סוף עידן התמימות.

אותו ספסל עליו ביליתי את ימי
באמונה שאצליח בכל מעשה ידי
והאמנתי שאתגבר על כל הקשיים
כי בסוף הטובים תמיד מנצחים.

אותו ספסל ממנו צפיתי באישה
שחיכתה וחיכתה לאהוב ליבה
כי הוא הבטיח שישוב...
ויבנה לה בית ויאהב אותה שוב.

אותו ספסל שגרם לי להאמין
שתמיד גאים במה שמרגישים
ו"אנחנו זה לנצח" כמו שלחשתי
בדיוק אתמול לפני שברחת לי...

אתמול נשבר ספסל התמימות
בשדרות חיים, פינת רחוב המציאות
ועכשיו אני עומד על ההריסות
ומבין: מה שרציתי הוא חלומות
ואי אפשר לחבר חלומות למציאות -
סוף עידן התמימות.