הדמעות זולגות מעצמן
הן לא יעצרו לעולם
גם אם אותן לא יראו
בתוך ליבי הן תמיד יימצאו

אלו היו דמעות של אושר
שאמרת לי שאתה אוהב אותי
אלו היו דמעות של עצב
שאמרת לי שזה לא ילך
אלו הדמעות שיישארו אצלי תמיד בלב
אלו הדמעות שזולגות מהכאב

התנשקנו ואני כולי רועדת
הרגשתי שבזה אני לא עומדת
אני לא מסוגלת לעצור את עצמי
האהבה הרבה יותר חזקה ממני

וככה אני ממשיכה
מתנשקים ואני בוכה
לא יודעת מה לחשוב
רוצה להפסיק לאהוב

אולי באמת מהלב היו המילים שאמרת?
אולי על שפגעת בי כל כך באמת התחרטת?
אני לא יודעת כבר מה לחשוב ובמה להאמין
אני יודעת שאחריך לא ארדוף שוב לעולמים

נמאס לי מהתירוצים
נמאס לי להיות אשמה
נמאס לי להיות הילדה התמימה
שסולחת על כל הטעויות שעשית

נמאס לי להיות הצעצוע שבו כולם משחקים
נמאס לי שאומרים שאותי אוהבים אך לא באמת מתכוונים
נמאס לי לרדוף אחרי אנשים
נמאס לי להיפגע משקרנים

אך עדיין אני ממשיכה
מתנשקים ואני בוכה
לא יודעת מה לחשוב
רוצה להפסיק לאהוב

אולי אי פעם אני אלמד את הלקח
אולי אי פעם אני אלמד למי באמת אכפת
מה זאת אהבה אמיתית אולי ארגיש בהזדמנות
עד אז אאלץ לחיות עם הצד הלא הוגן שבמציאות.