על סדרת "עולם הדיסק"
מאת טרי פראצ'ט

מעולם לא קראתי סדרה משעשעת כל כך. מתחכמת כל כך. צינית ומודעת
כל כך. ומצד שני, מעולם לא קראתי סדרה שכל כך הלהיבה לי את
הדמיון, חוץ מ"מדריך הטרמפיסט בגלקסיה", של דגלאס אדמס המנוח.

סדרת פנטזיה זו מתארת את המתרחש בעולם הדיסק, מישור שטוח המונח
על גבו של צב ענק, אטואן שמו, העומד על גבם של ארבעה פילים.
ביקום הזה מעשי קסם הם דבר שבשגרה, למעשה הרבה יותר מתקבלים על
הדעת מחוקי הפיזיקה המעטים שבכלל פועלים שם.
הספר הראשון שקראתי, "צבע הכשף" מתמקד בעיר אנק מורפורק, עיר
עתיקה ודוחה, שבה מסתובב סתמרוח, מכשף פחדן ושפל, לא יוצלח
שמחזיק בראשו רק לחש אחד, עקב תאונת עבודה. הברנש בעצם מתפרנס
כגנב עלוב, עד שמגיע תייר תמים בשם זוגפרח ומציע לו "כמה
שטויות נוצצות" מדי יום בתמורה לכך שיהיה המדריך במסעו. זוגפרח
האוטיסט לא מודע, כמובן, לכך שהשטויות הנוצצות שהוא מחזיק,
מטילי זהב, שוות הרבה. יחדיו מטיילים להם הגנב והנאיבי, נתקלים
בלוחם עם חרב פטפטנית במיוחד ובדרקונים דמיוניים שנוצרים על
ידי אמונה בקיומם, אבל גם באלים הזועמים שמנסים לנהל את המשחק
מלמעלה. ובואו לא נשכח את ה"מזוודה" שהולכת אחרי זוגפרח, תיבה
שעשויה מעץ הדעת ועוקבת אחריו גם לעולם הבא.

כאמור, מדובר בסדרה ובשאר הספרים, המוצלחים אף יותר, מגיעים
טרי פראצ'ט וההומור שלו למקומות פוסט מודרניים של ממש,
כשסתמרוח וזוגפרח מגיעים לבקר בבית ממתקים ששייך למכשפה המנוחה
ושומעים את הצד שלה בסיפור מצד הגמד ששומר לה על הבית. ההזדהות
שלהם עם הגרסה השנייה והקיטור שלהם על הילדים החוליגנים של
היום, ממש מזכירים לי כל מיני תיאוריות על כך שאין יותר
היסטוריה אובייקטיבית ויש רק נאראטיבים שונים ומנוגדים, הכול
גרסאות. בספר אחר, "מרכבות מוות", אנו עוקבים אחרי נער כחוש
ואדמוני שנשכר להיות השוליה של המוות וכך אנו מתוודעים לממלכתו
של המוות כפי שפראצ'ט רואה אותה. בנקודות מסוימות שקראתי בספר
הזה המציאות פשוט נעלמה עבורי. פראצ'ט מאוד חכם בדרך שהוא
מייצר דמויות שניתן להזדהות איתן, עם מזיגה נכונה של גבורה
וחולשת אופי- אבל גם יודע לצחוק עליהן ולהציג אותן באור מגוחך,
כי התחושה הבאה מהדמויות כתוצאה מכך היא דווקא יותר חיה
ומרתקת, כי הן מגוחכות כמונו ואמיצות כפי שהיינו רוצים להיות.
חוץ מזה הוא גם נוגע בפילוסופיה ובפיזיקת הקוואנטום בספריו, אז
התענוג מושלם!!!