על ויקטור פרנקל, "האדם מחפש משמעות" ושאר ספריו
בהוצאת "דביר"

מ: אותי מעניינת דווקא השאלה מה עלי לעשות כשאני מתייסר
בחוויית הריקנות, מרוקן מערכים ומשמעויות ומנוכר ליופי האמנות
ולאמת מדעית כאחד.
פ: אם כן, הייתי אומר שלא זו בלבד שעליך לדבוק באותם ענקי-רוח
שמצאו משמעות, אלא גם במי שביקשו אחריה והעלו חרס בידם. עליך
לעיין בכתביהם של הפילוסופים, אשר בדומה לאקזיסטנציאליסטים
הצרפתיים ז'אן פול סארטר ואלבר קאמי, נראה שסבלו מאותם ספקות
כמוך אך הלבישו אותם לבוש פילוסופי, אף שהוא ניהיליסטי
באופיו.

הציטוט הנ"ל מובא מתוך ספרו של ויקטור פרנקל, "השאיפה
למשמעות". בספר אחר שלו, "האדם מחפש משמעות", הוא מספר את
סיפור הישרדותו כניצול שואה במחנות הריכוז. כל החולי וכל
העליבות מובאים במלואם, אף הייאוש והכעס. אבל בין השורות צצה
ועולה השקפת עולם חדשה, הפילוסופיה של המשמעות הקיימת תמיד, או
יותר נכון הפילוסופיה של משמעות הסבל. באחד הקטעים הוא מתאר
כיצד דמותה של אשתו האהובה, שעולה לנגד עיניו, מעודדת אותו
ברגעי הסבל. על פי הלוגותראפיה, שהיא הגותו של הפסיכותראפיסט
ויקטור פרנקל, בכל רגע ורגע טמונה משמעות החיים. לפי הבנתי
אותו, הכוח בולם המשמעות הקיים באמת איננו חוסר המשמעות, שהוא
אשליה - כי אם סבל. והאדם הוא המבלבל בין סבל לחוסר משמעות.
ויש משמעות לסבל כאשר הוא בלתי נמנע והאדם נושא אותו בכבוד.
בכל רגע ורגע, צריך האדם לשאול את עצמו כיצד יוכל להפוך את
עולמו האישי והעולם בכלל לעולם טוב יותר, כיצד יוכל להעניק
לנפשו שלווה או לפחות תחושת כבוד ושליחות.

לאחר הפרק על הישרדותו בשואה, שהיה בתחילתו מעניין אך ככלל
מייגע מדי, מרחיב פרנקל בנושא הלוגותראפיה, דרכי טיפול
בניאורוזות נואוגניות ומשמעות הסבל.
פרק מעורר השראה, כך גם ויקטור פרנקל וספריו העוסקים בנושאים
דומים לנושא בספר זה. אני כלל לא בטוח שהסכמתי איתו שהמשמעות
קיימת ולא ממציאים אותה, אני גם סבור שפה ושם הוא לוקה בפלצנות
ובמטיפנות דתית, אבל דרכו לחיות את החיים מעוררת השראה.