ארבל הכרמלי / מציתה את דמיוני |
ושם נדהמתי לראות רגליים נפלאות
של מרקדת מקסימה
שנוגה אש האיר סביבה,
קווצות שיערה קשורים בסרטי זהב,
ערומה... ושדיה זקורים אל-על.
אני עולה יבש מתוך הים, מתקרב לעברך,
רוצה להירטב ממיצי ערוותך
ולזמר בקול נלהב ונלבב
מזמור תודה לגופך הנסער
שאין לזולתי זכות עליו בכל הממלכה.
אני שוהה איתך, קושר עימך שיחה,
שומע את קולך,
נשרף בחום גופך,
מתמסר לכיבושך,
בוער בתוך ערוותך,
כאותו הסנה שלא אוכל
כך רוצה לבעור כל חיי.
25/06/02 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|