ארבל הכרמלי / מפנטז על שעה גנובה |
בהם היינו "שוכחים מהחיים".
אני מדמיין לעצמי
אם רק היית עכשיו לידי,
מתמסרת לי בנפשך וגופך
והייתי טובל בים האקסטזה עימך.
מדמיין איך גופי נמעך בגופך המדהים
ושנינו מתלקחים באש התשוקה האלוהית,
אני זוכר את נשיקותייך על צווארי
ואת משחק אצבעותייך על חזי.
זוכר את הלמות ליבך וגניחותייך
אשר הסעירוני מחדש לסיפוק תשוקותייך
וכל כל גל של תשוקה
מעביר אל הפנטזיה הבאה
אך בכולן אנו גוף אחד,
לב אחד, באהבה אחת, בתאווה אחת.
24/12/01
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|