אני צורח בלי קול, בדממה
מנפש קרועה מבפנים
תנו לי, יום אחד של שלווה
שקט ולא של מתים.
שקט כזה, שחותכים עם סכין
ודבר לא חודר ומפריע
לא עולמם של חרשים ואילמים
מין שקט כזה שמרגיע.
שקט רחום, עם שמיכת כוכבים
בלילה חשוך ושלוו
שרק רוח סתיו, מרעידה מיתרים
תרופה לפצע בלב.
שקט מוחלט משריקת הפגזים
הקורעים נתיבם באוויר
דממה מקולות יללות צופרים
דוהרים לפיגוע בעיר.
שקט כזה של זוגות אוהבים
חבוקים, מול ים כחול
שאומרים בלבם רגשות בלי מילים
ועיניים, שאומרות הכל.
רוצה רק לברוח, מקול גיבורים
הצורחים, שואגים סיסמאות
תנו לי לשמוע כנפי פרפרים
פעם אחת לפחות...
ולבכות, מאושר, בלי דמעות...
ספטמבר 2001 |
