ארבל הכרמלי / מעבר לפינה |
בעיר שמביתי לא רואים את הסוף.
והנה הימים חולפים והשנה עוברת
והחברות - פגישה לא כוללת.
ובשל המירוץ המטורף שבחיים
מחמיץ פניהם של חברים ותיקים
ומנחם עצמי שהם יודעים
שחברים אוהבים אף אם לא מתראים.
כל יום מפטיר לעצמי
שמחר אהיה יותר מעשי
ושאתקשר לחבר
ובאמתחתי כבר ההסבר
וכך מגיע המחר, המחר כבר הולך...
ואני את החלטתי שוב דוחה.
וביום אחד הגיעה הבשורה המרה
שהחבר נפטר בגלל מחלה ממאירה
והבטחתי להתקשר - לא אוכל לקיימה
אף כי גר רק מעבר לפינה...
4/09/01 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|