אֵיפֹה הָאַהֲבָה
הֵיכָן הִיא מַסְתִּירָה פָּנֶיהָ.
בּוֹאִי אֵלַי.
נַבִּיט הָאֶחָד אל הַשְּׁנִיָּה
בְּמֶשֶׁךְ שְׁנִיָּה,
אֲרֻכָּה.

אֵיפֹה הָאַהֲבָה

אֵיפֹה הָאַהֲבָה
מַדּוּעַ נִרְדְּמָה
מָה הָיָה לָהּ לָאַהֲבָה
שֶׁהִיא מְסָרֶבֶת
מְמָאֶנֶת לְגַלּוֹת פָּנֶיהָ
לֹא רוֹצָה לְהִשָּׁאֵר.

מָה יֵשׁ לָאַהֲבָה.

מָה יֵשׁ לָאַהֲבָה
שֶׁהִיא בָּאָה וְהוֹלֶכֶת
מָתַי שֶׁהִיא רוֹצָה.
הִנֵּה הִיא פֹּה וַאֲנִי עָיֵף, לֹא מַאֲמִין.
וּכְשֶׁהִיא הוֹלֶכֶת...
יָדַעְתִּי.
שֶׁתֵּלֵךְ!
לֹא צָרִיךְ אוֹתָהּ.

סְלִיחָה... בּוֹאִי בַּחֲזָרָה.

אֵיפֹה הָאַהֲבָה
מָה עוֹד לֹא אָמַרְנוּ
עָלֶיהָ.
מִלָּה טוֹבָה,
עַל המכשפה.
מָה נַעֲש-ֶה עַל מְנַת לְהַחְזִיר אוֹתָהּ
הַבַּיְתָה
אֶת הַמַּגֵּפָה.
דַּי! עִזְבִי אוֹתִי.

בּוֹאִי חָזְרָה.