תראי לאן הגעת
בת עשרים ושבע
וכבר
חידדת את כל הפורענות
שלך לתוך הטיעונים
האלו שלך
יום של משימות
ביניהן:
לדבר, להרשים, להפסיק לעשן, להרוויח כסף
לחיות
לעשן
לתקתק שיחה קלה עם מאהב לשעבר
כאילו מה
אל תטעי בי, אני מעריצה את הפרודוקטיביות
שלך, הלוואי ואני הייתי
הלוואי שהמשימות שלי היו משהו מעבר ל-
לקחת רבע כדור הרגעה ליום ולסדר את הבית
זה מה שהפסיכולוגית שלי הקציבה לי
היא אמרה
יותר מזה זה כבר יותר מידי בשבילך עכשיו
את צריכה לנוח, את חלשה, את לא
במצב
את תמיד במצב, ותמיד חולקים לך כבוד
במיוחד כשאת עם השמלה הכחולה הקצרה שלך
השמלה שהוא אהב במיוחד
יום אחד הוא עקב אחריך את כל אלנבי
עם השמלה הזאת, את לא הרגשת
באלנבי פינת רוטשילד נפגשת עם חברה
והלכתן לאכול בארומה והוא
נכנס לסטימצקי
מחפש בקדחתנות תשובה בספרים
תשובה שתשכיח אותך
היית אומרת לי אם היית אומרת לי
תמצאי לך חיים ואת צודקת
וגם הפסיכולוגית שלי
הסכימה
ואמרה
שעכשיו אני יכולה לכתוב רבע שיר ליום
ושלא יהיה מרגש מידי, שלא תתרגשי מידי
וישר כמו מכונה רצתי רצתי וכתבתי עליכם
מחובקים בגן מאיר או בשדרות רוטשילד
ואת כל כך יפה
הוא אומר לך
בשמלה הכחולה שלך.