במשפטים סתמיים של "כזה" "כאילו"
לא נאמר באמת מה שסמוי מהעין.
אם יש תאור תכלית לפותחי הפה,
הרוצים לסדר לעצמם את המחשבות הסתורות,
במשפטים חסרים הם לא יצליחו להבין
אפילו את נפשם שלהם.
בין נושא לנשואה יש איזו דרך
לגשר על ההבדלים הטבעיים:
אוגד קטן ולא מזיק שמתחיל את הקשר,
המחבר בין שמות רחוקים שחשים געגוע
אבל מתביישים ממושא אהבתם.
פנייה וקריאה הן הדבר הבא,
שמקרב את הנשואים למצב כולל וייחודי,
ויוצר משפט מחובר שלא ממש נגמר.
ידיעת הלשון היא הכרח קיומי
שמתחיל בהברות קצרות פתוחות וסגורות
ונגמר בחטף פתח גנובה
חסרת נשימה.

כל אישה ואישון
נבחנים בלשון
ולא רק בימי ראשון.