אם הייתי צייר עם מכחולים -
הייתי צובע לך יריעה אין סופית
בתכול צבעי שמיים בהירים
ובירוק צבעי עלים מלבלבים,
מתיז צבעים ענוגים ומקשט
בכל צבעי הפסטל,
פורש על הכל צהוב של חמנייה
שיחמם ויעלוז התמונה.
אם היה לי חליל או נבל -
הייתי לכבודך מנגן,
מוציא אקורדים עמוקים
ומפזר בחלל צלילים רבים
שירקדו בחושניות וברגש עמוק
ויעלזו לבבך למרות הנסיבות.
אם הייתי רקדן - הייתי מזמינך לרקוד
בזרועות פרושות,
ששיערך יתעופף
ואני אדלג ואפזז
בעקבות רגלייך הקלילות
ונחייך אל שמחת הדקות הרוגעות.
בעיניים עצומות והמון כמיהה
נרקוד את ולס השמחה.
אך היום אבדו הצבעים,
המכחולים קשים ומשופשפים,
נותרתי רק עם מלאי מהשחור
עם קצת מן האפור,
פרקי אצבעותיי מאובנים מהכאב
והחליל נפל לתהום והתנפץ.
באוזניי עייפו ונדמו האקורדים
ונותרה שממה עם נופים לא מוכרים
ובידיי אין אפילו מטה אשר יבקיע
את האופל השחור שעלי הבליח
כאשר יצאת אל מסע בין כוכבים
לגילוי "אני" עצמי בלי מקום לאחרים.
<ארבל במסעותיו הארציים>
28/07/02 © |
