יותר משיכולתי לשער בדמיון
שעת המציצה עשתה לי תיאבון,
יומי התחייה יותר מאי-פעם
וחושיי עשו להם כנפיים למעלה.
נפקחתי אל נאות העונג -
הפקרתי עצמי למפנה בגודל.
כל תשוקותיי המו בי
בצמאון אלים להשפריץ.
לא זכרתי איזה יום,
בכלל לא זוכר את המקום,
לבדי הייתי עם לשונך וידייך
ונפשי חפצה לה לגמור בין שפתייך.
ואת ממששת אותי ואת הביצים
ואני חש בריח הברקים,
ממש מחשבה סובבת שמיים
עם נהרה נדירה עד הקרביים.
ויותר לא התאפשרה ההשהייה
והמחשבה המיתמרת נהייתה לאביונה.
13/12/01 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.