ארבל הכרמלי / לא אבוא אל סיפוקי |
בגני הימים והלילות שלי בחייך,
הייתי בגנייך הפורחים,
הסתובבתי בין פרחייך הקמלים,
ראיתי שמש זורחת לפנקך,
ראיתי לבנה מאירה עצבונך,
ראיתי גם קשת מבשרת פלאים
הנעלמת במעבה העננים.
ראיתי בעיניי גן לטעמי,
חשתי בהולם לבי את ערגתי
לקטוף לי פרח ולהצמיד לגופי,
הרחתי הפרח והתעורר עלי ייצרי,
פרקתי היצר אך לא אבוא אל סיפוקי
עד שתאמרי: "אתה הוא כל עולמי-
נעלתי מפני זרים את גינתי
כי רק אתה המפריח שממות שבלבי"
30/03/05 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|