|
אני מטביע עקבותיי על גשר אחד
כעיטורי זהב שצויירו על שנים
כל אהבותיי נרדמו על ספינה
שטבעה עמוק לחיים אחרונים
מילאתי שורות במילים לכבודך
על עילפון מר בלחישה מתוקה
הייתי אוסף אהבות כמו בולים
היינו בתחרות על רגשות נדירים
בגידות נכתבו כשירים מושלמים
וביני לבינך נשמרו אמונים
ואתה אהובי
לא בגוף רק בנפש
היית לי אמא
ואבא
חצבתי אותך
בשדה של פרחים
לזכר אותם
לילות אחרונים
וכעת מרחוק, ידי מתנופפת
וצלם תופס את הרגע החד
אתה משפחתי, שננעלה בכספת
אוצר יקר לי מכל אחד
הטבעתי עקבותיי על גשר אחד
ושמרתי מפתח תחת אבן ברקת
כשישחררו אותך לצל אלוהים
תלמד שבלעדיך
נפשי
מתפרקת
|
|
|
"אל תתאמץ",
אמרה לי המורה.
"בכל מקרה אכשיל
אותך. זה לא
אישי, אני פשוט
שונאת תלמידים
מכוערים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.