בתוך הזמן איפה שהשמש שוקעת לבד.
אני צופה לדרך ארוכה, ארוכה מהבית.
כדי למצוא את הלב הזה העשוי מאבן,
כדי לקבל את פסי הפנים שלך מחוץ למוחי,
כדי לראות את העולם בצורה שונה.

כל הזמן אני רואה אותך,
או אני מנסה להבין ולהרגיש את לבך,
איפה שלא ניפגש או נתראה לא אוכל לשחררך,
כל זמן שאת עוזבת את החדר אני נובל כמו פרח.
תגידי לי למה?

איפה שאני לא אצעק לא תהיי תשובה.
איפה שאני לא אושיט ידי, לא ימצא יד תואמת.
איפה שלא אהיה אני נשבר ובוכה.

נובל כמו הוורד, המזכירות פסי פנייך.
נשבר מהסערה משל עצמי המתרחשת בתוכי.
מדבר אל עצמי אני נשטף על ידי הגשם,
כל כך קר פה, כל כך קר בעולם הזה,
הם כל כך לא הוגנים, אהובתי, אני
כל כך זקוק לך, אני כל כך אוהב אותך.