בין מילה למבט הונחתי בצד
כתמונה דהויה עטופה בחוטים
בקטיפה אתעטף וארגיש לאישה
אגלם נואשות במחזות ושירים

ארשימם בשיריי
וביופיי הפשוט
שיערי האסוף ייסמן את פחדיי
אקפיד על נימוס ולחיים סמוקות
לא תכירו את מה שנחבא בין עיניי

לא אפתח זרועותיי בחיבוק מצפה
לא אניח ידיי אל פניכם
לא אטביע עצמי באוקיינוס זועם
לא ארקום מנגינה לפרימת שתיקתכם

בתוך ספר ישן נכתבות השורות
לא רואים אף לא יד עם ציפורניים צבועות
מילה שזורה במילה
ושמי ללא אות אחרונה
ואני עטופה בקטיפה רקומה
עם ידיים שלובות ותפילה חצוייה

ורק מבטך הוא זכר יחיד
המופיע בין לילה ליום
בזריחה התעוררתי לבוקר זוכר
ובשקיעה הבאה אכנע לחלום

בשבילך אהיה הזעקה בשתיקות
והאודם הנמרח בעדינות על שפתיך
ארקום לך מגן של שמחה ופגיעות
מה יפה שתיקתך לרדת ערביים