|
אתה רוצה סימפטיה
הבקשה מוגזמת
אני לא מסוגלת
לא מסוגלת להרגיש
רק מרגישה שחור
רק מרגישה לבן
וביחד הם צבעים אפלים למדי
האפלה שוררת מסביבי
ואתה לידי
מנסה להתקרב
מנסה לחדור לחומה בשחור ולבן שעוטפת אותי
אתה לא מצליח לחדור
ואני לא מצליחה לברוח
רוצה לגעת בך ולהרגיש
להרגיש קירבה
להרגיש אהבה
אבל האפלה משתלטת
ככה העולם צבוע
בשחור ולבן
עולם ללא צבע וללא אהבה
רק שנאה ועצב משתלטים עליו
כנראה שאין לנו מוצא
אין פירצה לבריחה
אין לנו אור ותקווה
אנחנו שבויים בעולם מזוייף
ותמיד נשאר שבויים בעולם ללא צבעים |
|
|
זה התחיל כבר
בגיל חמש. ממש
בהתחלה, עם
הפרסומת הראשונה
שלי לקונדומים.
כבר אז הבחנתי
בשינוי במדיניות
של סוכנות. אני
זוכרת איך צעקתי
על הסוכן שלי,
על למה הוא מביא
לסוכנות ילדות
קטנות שלא
מוכנות לעולם
הזוהר התככני.
וצדקתי. אפילו
אמא שלי אמרה.
דוגמנית בפרץ
נוסטלגיה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.