מבקש ממנה לקשור אותי בצוואר
להוליך אותי ברחובות העיר
כשהיא מובילה
ואני נשרך אחריה
מרחרח שתן וצואת כלבים וחתולים.
היא,
על נעלי עקב מתקתקות
חצאית צמודה
שיער בלונד - דבש גולש
אני,
פלומת שיער לעורי ותו לא
אשכי ואיברי מתדלדלים לכל מציצן
{או מציצנית},
כולי אומר משמעת וצייתנות,
שהרי את עונשי כבר קיבלתי היום,
אני יודע את גבולותיה
הברורים
ונהירה לי איכות המעמד שבינינו
אל לי לבלבל את הקיים
לפסוע מעבר לקו ההפרדה.
מלפנים, היא ההולכת
מאחור, אני מספיק נמוך לראות את
תחתוניה הוורודים,  
אההההההווווווווווו!!!
היא לא מתארת לעצמה
שכלביותי נובעת מעצם הנוכחות שלה,
המאווים הכמוסים,
הריחות, ליקוקי הלשון הרטובה, הליטופים,
הרגשת השייכות,
הנאמנות, ההערצה,
הזקפה,
אלה שנותנים לי את אוני להתעורר
כל יום בבוקר,
להתבונן עליה מחדש בכל פעם שהיא לובשת
את תחתוניה המבושמים {עליהם נרדמתי בלילה},
את חזייתה.
לעמוד בפינת החדר - עכשיו אני בעונש -
לכשכש בנוכחות שלי
ולהמתין שנאכל ביחד את ארוחת הבוקר.

אני מחכה לשיירים שתזרוק לי ותלך לדרכה.

אדר ב תשס"ה
מרץ 2005