היא כמהה להגיע אליהם,
באפילה השקופה שחצצה ביניהם
היא רחצה את רוחה בהם,
הפרחים הסגולים,
הסבכים הסגולים - המבטים הסגולים.
המבטים - שהיו מדברים איתה,
שהיו חולמים איתה, שהיו חושבים - בשאלה.
ואוי לה אם תתבונן באבקנים,
באישונים, פן תתעוור דעתה,
מהותה...
ומה אם תסיר מבטך?
או תחשוב בתשובה?
אולי תסונוור מהסגול עצמך?
היא רוקדת עכשיו,
ועיניה כבויות.
במקום בו הסגול עוד קיים.
והם עדיין מביטים ושואלים
האם רגשות וגם סגולות?
והיא עונה שסגולות טיפחו לה
אשליות.
ואתה מתהלך בטירוף סגולותיך
מחפש אותו, מחפש אותה
מחפש סגול, מחפש סגולה
אם יש דבר אחד שמונע ממך
להשיגם, זה הסגול... וזה שוהה
באויר ונמוג דווקא כשאתה
מחפש, ונמצא בדיוק בטווח המבטים
בינך לבינה והיא כבר אבדה
בשדות הפריחה.
אתה, שניחנת בסגולת הסגול
היית לו עיוור, והיא כבר פסקה
מלרקוד ופקחה את עיניה שפרחו מזרעי תשובתה
אתה המבטים, אתה הסגול,
       פרחים...
אתה - המבטים הסגולים...
                   המבטים...