חתול מקפץ על מכסי פחי זבל, הגשם מרקד על גבו.
כל טיפה נבלעת כמו מקל קרח בתוך עורו.
הזנב מקופל, השפם שמוט, נראה שעוד מעט והוא הולך למות.
אך אל דאגה, יש לו למיצי הקטן יותר מנשמה, לא שלוש, שבע.
עוד רגע קט ימצא נחלה שקטה, מלאה בדבש חלב וריבה.
ילקק את שפתיו התחתונות כשיסיים להרוות את צמאונו.
השמש תפציע מעבר לענני הדמעה הגדולים,
הדשא יכסה את מישורי הדממה הריקים,
הפרחים יפרחו והקשת תופיע.
מיצי ישכב על המדשאה ליד הקערה, יצפה במרחבי הפרחים הריחניים
בשמש הזוהרת, בקשת, ישכב ינמנם וירדם...