לפעמים אני כל כך לא מבינה התנהגות של אנשים, או שאולי אני זאת
ששונה, אני זאת שרואה דברים אחרת? אני זאת שמסתכלים עליה באור
מוזר?

אני יודעת שזה נשמע כמו משהו קצת משעמם, אבל זאת ביקורת שאני
אגיד!!! זאת ביקורת שאתם תראו!!!

אני חושבת שכשמישהו חולה לא צריך להאשים אותו בזה שהוא חולה
ולהגיד לו למה הוא חולה, כאילו איך לעזעזל אתם יכולים לדעת? מה
אתם?! כדוריות הדם הלבנות שלו? האלה שלא הספיקו להילחם,
החיידקים? אני לא מבינה את זה. כשמישהו חולה, הוא לא רוצה
לשמוע צעקות, הוא לא רוצה לשמוע האשמות, הוא רק רוצה להרגיש
יותר טוב, לא להרגיש כאילו כל שנייה הוא הולך למעוד וליפול.

אני חושבת שהדרך לגבור על מחלה, היא בעזרת אהבה! אך מהי שפעת?
קצת אקמול והכל עובר, לא?! מה הקשר לאהבה?!
אהבה אולי לא מורידה חום, מרפאת סרטן או איידס, או מחלות
סופניות אחרות, אבל אהבה נותנת את המוטיבציה להילחם, כמו בכל
דבר אחר.
אז אתם יודעים מה?! כן!!! התשובה לשאלה שלכם היא כן! אני רוצה
להידבק, אם זה כלול בכך שאני אוכל לעזור לו אפילו טיפה, אם אני
אוכל להעלות לו חיוך לשנייה, אם אני אחבק אותו שירגיש יותר
טוב, אם אני אשכב לידו כשהוא מודד חום, או כשהוא ישן, כן!!! אז
אני אדבק, אבל מה אתם חושבים? שלשכב מבודד מהעולם כמה ימים
בתוך חדר זה מה שירפא את המחלה, זה מה שיהרוג את החיידקים?!
מהניסיון האישי שלי בלהיות חולה, אני אגיד לכם, אתם טועים!!!

אולי אני המוזרה, כי נכנסתי לבית שלכם, רק כדי לארח לו חברה,
לא כדי חס וחלילה להפריע לו לשכב בשקט בלי לזוז, הרי זה כל מה
שאמורים לעשות כשחולים, לא?!
לא באתי כדי לעשות לכם רע, או כדי להפריע או להציק!!!
באתי רק כדי לאהוב, כדי להראות שאכפת לי, כדי לפנק כשכואב,
והייתי עושה את זה פעם אחרי פעם, גם אם זה אומר שהייתי צריכה
לסבול שוב את המבט שהיה על הפנים של אמא שלו כשנכנסתי. כן,
שלך, את שקראת לו כלב, כשהוא כל כך מנסה.
בזמן שאת צעקת עליו אני גוננתי, בזמן שאת כעסת אני הבנתי, בזמן
שלו כאב ואת זלזלת, אני רק אהבתי, וזה מה שאני אעשה עכשיו.

תרופות הן לא תמיד התרופה, למה אתם חייבים להסתכל עליי כאילו
אני הרעה? נראה לכם שסרט יכול לגרום לחום? או אולי עודף טש
יכול לזהם את הגרון? מה אתם חושבים? רואים שאתם מסתכלים עליי
כאילו אני חיידק גדול בפני עצמי!!! אני לא... רק תנו לי
לאהוב!!!