בעיתות כאלה אני חושבת
שמה שרצוי הוא מה שמצוי
ובזמנים אחרים אני דואגת
האם המצוי מספיק רצוי

אז אני אורגת לי
תשובה לשאלה
ומחברת
חרוז למילה
ומטיילת
בין חוטי המחשבה

כן אז - כושר השכנוע מתגבר
כך כרוז מתחיל, יוצא ואומר:
"כל הנחלים לים זורמים"
והם את שלהם בודאי עושים.

ובאותו המשעול,
ותמיד באותה המחשבה
מוצאת לי
פיסת מקום
קטנה וצנועה
של שלווה.