כנס התעוררות


(סיפור אמיתי)

היום סחבתי את עצמי לבסיס כי כבר הייתי חייב לבוא, לא רציתי
לעורר בעיות
כמה גימלים כבר אפשר לקבל על חתיכת ידיים?
כשנכנסתי כולם הסתכלו עליי מוזר משחקים אותה כלום לא קרה,
המפקד ריחם עליי
אז הוא לא נתן לי לעשות עבודות פיזיות, כל היום הייתי עם
המחשב, היה לי דיי כיף
אפילו יצא לי לחייך מידיי פעם לעוברים ושבים.
אחרי הצהריים המפקד אמר שיש איזה "כנס התעוררות" בחדר אוכל,
הוא אמר שאיזה רב
בא להרצות לנו על הימים הנוראים וכל אלה, הרעיון מצא חן בעיניי
אחד , כי אני תמיד
אוהב לשמוע מה יש לאנשים יראיי אלוהים להגיד על החיים,ואז
להעביר עליהם הערות
ציניות בראש או אפילו ללמוד מהם משהו. שתיים, בחדר כנסים יש
אחלה מזגן ככה שאי
אפשר להפסיד.
טוב אז הלכתי לי לחדר כנסים תפסתי לי מקום מקדימה כי שכחתי את
המשקפיים וגם כי
השמיעה שלי לא משהו, עלה לבמה איזה רב מזוקן כזה סימפטי שביקש
לכבות פלאפונים
,אני כיביתי את שלי, הוא התחיל לדבר על המצב המדיני הקשה שבו
אנחנו נמצאים ולמה
לא צריך לדאוג כי הייתה פעם שואה והיא הרי הייתה יותר גרועה.
הוא דיבר על כל מיני נביאים
שניבאו את חורבן בית המקדש , איך אפשר בלי כמה משלים של רבי
עקיבא,מידיי פעם היה מצלצל איזה פלאפון או שחבורה של חיילים
מגניבים היו צוחקים באמצע איזה סיפור על גיהנום וזה היה יוצר
מצב לא נעים, קראו לזה "כנס התעוררות" אבל רוב החיילים כבר
ממזמן
נרדמו וזה נראה כאילו אני היחיד שמקשיב ...
אחרי הרצאה של כמעט שעה בלי עצירות הרב סיים את דבריו עם מסר
חיובי שלא ממש שמעתי כי בדיוק חישבתי כמה זמן ייקח לי להגיע
לבית אם אני אתפוס את קו 2 בשעה 5
חשבתי שזה הסוף אבל לא, הייתה להם עוד הפתעה בשרוול ,,,
הם הביאו איזו להקה שקוראים לה "הגלגלים" או הגללים" לא זוכר,
שבאו אלינו היישר מקיבוץ ניר-גלים כדי להנעים את זמננו.
זה היה נוראי-שלישיה של בני 40-50 ,הימני היה הקלידן, הוא היה
שמנמן כזה עם חולצה מכופתרת איגלי זיעה על המצח, והרבה פחד
וחשש בעיניים שהוא ניגן הוא הסתכל מסביב
הוא ידע שאף אחד לא מקשיב ,הוא בטח חשב לעצמו מה הוא עשה עם
החיים שלו עד עכשיו? ולמה בגיל כזה הוא עושה חלטורות
לחיילים?הוא נזכר שהוא רצה בכלל להיות שחקן כרורגל ...או
שלא....
האמצעי היה איש שמן עם חולצה חצי פתוחה הוא היה הזמר ,והוא
בכלל חי באשליות, הוא שר כאילו אין מחר כאילו מקשיבים לו ואף
נהנים מהזימרה שלו, בשיר "הכל פתוח" הוא ניסה לעלות לאוקטבה
גבוהה שבמהרה התרסקה לצליל צורם,הוא חייך ואפילו זז מידיי פעם
מצד לצד לפי הקצב, טוב לא ממש לפי הקצב....
השלישי הפעיל את הסינטיסייזר והוא הכי הפחיד אותי ,אני לא יכול
להצביע על משהו ספציפי
אבל הוא ממש הפחיד אותי,הייתה לו חולצת T ומשקפיים עם עדשות
צהובות כמו של ג'ון לנון
ז"ל.בסוף כל שיר הוא היה אומר כמה מילים עם מסר בקול כזה של
בארי וויט למשל בסוף
השיר "ארצנו הקטנטונת" הוא אמר משהו בסגנון" ארצנו אכן קטנטונת
אז כדאי שנשמור עליה"
בשיר השלישי אנשים החלו לפנות את המקום,התחלתי להיות ממש עצוב
,הרגשתי שאני שם על הבמה מנגן על האורגן מנסה להנעים את זמנם
של אנשים אבל האנשים סובלים ומתפתלים בכיסא מרוב אי נוחות.בשיר
החמישי שהיה כבר מחרוזת פסוקים מהתנ"ך זלגה לי דמעה,רציתי
לברוח מהמקום מרוב בושה ,"לא ינום ולא יישן שומר ישראל" במשפט
זה הם סיימו את ההופעה.
הזמר האמצעי הציג את חברי הלהקה בזמן שהם מנגנים, שהוא הציג את
הקלידן אז הקלידן ניסה לעשות משהו מיוחד והוא העביר את האצבע
שלו על כל הקלידים כי הוא בטח חשב שזה מגניב,אני חשבתי שזה
נורא, הזמר הודיע שההופעה הסתיימה ,כולם נסו על נפשם והאולם
התרוקן כליל רק אני נשארתי על הכסא ולא רציתי ללכת הביתה
,רציתי להעלם,
רציתי לחתוך את הידיים עוד פעם...