בלכתי, כמעט
חשתי נביבות, שלאט התמלאה
בגופה הצחור,
בחיוכה האמיתי והחולמני.

בלכתי, כמעט
חשתי כבדות מעיקה,
שמחקה את כל חיותי
וגופה הצחור
הפך לגופתה.

בלכתי, כמעט
הבנתי שאנוכי
הוא גם אני
וגם תרתי-משמע.

בלכתי, כמעט
רציתי שנכבל יחדיו
כי רוב גופי כבר החל להשלים
ואת חיבוקה
הרגשתי בעורקי הנימים.

בלכתי, כמעט
לראשונה בחיים
חיכיתי להבזקה
ולא להבזק אלוהים
...וריח הבשמים.

בלכתי, כמעט
נכספתי עוד בטרם הלכתי
לחיבוטים, לאחיזה,
למסכה, למגע ידה, שעכשיו רכה.

בלכתי, כמעט
מתוך צמאון אדע לרוויה,
שיופיה, הדו משמעי,
שגופה הצחור עגול הקווים -
הם הטוב שקרה לי בחיים.