|
שוכב הוא בבור הפעור
בדיו אינם חשים עוד
והבד הלבן חש תגלחתו.
מעל עצמו מרחף
מביט אל גב עיני
ומתחבר אליהן כשדכן.
ידי עפר זורעת
והוא עף ומנחמני
ובז לבוכים.
מחשבותי טסות כחץ
נפגשות באויר עם דמותו
והוא-אוחזן ובועט.
חודר הוא אלי
ומתאחד עם נשמתי,
אני שואף ופולט דמותו.
השינוי הניכר עצום ורב
ואיני שליח הציבור עוד
ובגדי תכריכים לגופי.
כשהשחר עולה
נפגש אני עמו -
והוא סוטר לי ואומר:תכסה! |
|
|
יש לי! "לא
תנאף!"
הגורו יאיא,
מיעץ לאלוהים על
דיבר חסר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.