איך זה ששום דבר לא משתבש?
איך זה שכל מה שקיוויתי לו, התממש?
באמת אין שום דבר העומד להתרחש?
משהו שיפגע, שיהרוס, שיגרום לכאב...
משהו שיפוצץ לי את הבועה שבתוך הלב?
הכל כל כך טוב עכשיו...
המצב נהדר!!! אין אחד שמאוכזב!
אבל בכל זאת, השאלות מכרסמות בפנים.
מוצאות את דרכן למוחי, גורמות לחשש פנימי.
אבל אני לא רוצה.
"לא אכפת לי."
למה להרוס?
"כי אין מה לבנות!"
אך אני שמחה...
"יותר מדי."
אין כזה דבר. תמיד ניתן להיות שמחה יותר.
"ועצובה יותר..."
די כבר!!! נמאס לי ממך!
"אני לא אעלם. אני נשאר לנצח"
עזוב אותי!!! לך!
"לבנתיים..."

למה הוא שם, כשהכל כבר קיים?
למה הוא צץ כשאין מה לשאול?
ומדוע, הוא תמיד מזכיר לי...
את הגרוע מכל?!