ופתאום השמש הזאת. האור הזה שנראה נצחי.
מלטפים אותי. שובים אותי בקסמם.
נותנים לי את הכוח להתגבר. ולהתגבר על האפלה והסגריריות.
פותחים לי את הלב נותנים בי רצון חדש לחיים.
רצון חדש לאהוב.
ובא לי לבכות. מאושר. כי אני יודעת שעוד יהיה טוב.
כל קרן מחברת אותי, את חלקי שהתפזרו ונפרדו בעת הסערה.
מרגישה מחוברת לעצמי. מרגישה טוב. לא עוד קור אימתני ובדידות
נוראה.
אלא ניגון פנימי, והסתכלות על העתיד ללא פחד.
כי אני כבר יודעת שהכל הסתדר. הכל יהיה בסדר.
השמש תחזיר אלי את אהבתי לחיי, שהורגלתי אליה שנים כה רבות.
האור יחזיר אלי את מה שחיפשתי כל התקופה הנוראית הזאת.
את עצמי.
התקווה שלי חזרה. אני מרגישה אותה.
עם השמש והאור הוארתי בעצמי.
אני מרגישה חזקה. אני כבר לא כלואה.
האויר החדש שאני נושמת פותח לי אופקים ומקומות חדשים אליהם לא
הגעתי עד כה, אהבות חדשות, בחירות.
כל העולם פתוח לפני וכמו ספר, אני רק צריכה ללמוד לקרוא אותו.
הריח הזה, שאני כל כך אוהבת שוב חזר.
דימעה זולגת על לחיי. זו דימעה מתוקה לא אמחה אותה.
ושוב ושוב אני אזכיר לעצמי שברגעים קשים יותר אני לא אשכח.

אני אוהבת את החיים!