משהו נגע בי ברפרוף
כמו אוושת רוח בעלים כסופי שמש
הצליל היה רוטט ונוגע
ועצמתי נפשי ממנו
(אותה שעה עדר שפנים לבנים היה מדלג בשדה רחוק והחמה שקעה)
הרטט הצלול התרחק ממני
הלאה הלאה
עד
שנמחק
פנינים היו מתגלגלות במורד ההר
נספגות אל רקפות מרכינות ראש
אל הסלעים
( בזמן ההוא, נפתחה דלת התקווה במסדרון הפחד ושומר הלילה מיהר
לנעול את בריחי הזהב )
לבה אדומה פרצה ממני
להרף דקיק של זמן חולף
וכבתה
סהר הזוי
שלח קרן תועה אל תוך ענן אפור
מתפוגג
(אותה שעה, היו ציפורי החושך
מנתרות בחן נשגב על עלים כסופים שנשרו לאיטם כמנגינה)
ראיתי יד
בשקיפות מרצדת
שנעלמה
איילות במנוסה
בורחות מצריבות הזמן
שעטות בכי שותקות
בעמימות מפוחדת
מתחבאות בחיבוקים ריקים
נגיעות בחלל חשוך
מתקפלות
בנחמה עיוורת
מקלפות סימני אושר מדומה
עייף
| 