כמה דקות אחרי שנשפכה לשמעון העין הוא ראה את האור.
אמנם בעין אחת, אבל בכל זאת אור.
עד לאותו יום ניהל שמעון חיים פרועים לחלוטין. לא היה בית עסק
שלא ניסה לסחוט, לא הייתה זונה שלא סירסר, ולא היה סניף בנק
שלא שדד.
אבל, באותו יום, חיי הפשע והכנופיות לא הובילו אותו רחוק יותר
מאשר מחלקת המיון של בית החולים בילינסון בפתח תקווה, והוא, מה
כבר יש לו לעשות בפתח תקוה.
ועוד עם עין אחת.
עוד כשהעין שלו נשפכה, הוא זוכר שהוא צעק ממש חזק, מכאבים,
ומישהו למעלה שמע אותו.
"שיימעוווון...שיימעווון..." הדהד הקול מלמעלה  "שנה דרכיך
שמעון".
"אההההההההה!" ענה שמעון שנאנק מכאבים כי שפכו לו את העין
בסכין קפיצית.
"חזור אל דרך הישר שמעון" המשיך הקול מהשמיים.
"אההההההה!" המשיך שמעון לצרוח מכאב.
הקול הגדול מהשמיים הבין שאין עם מי לדבר והלך.

                                   

"סתם שפכתי לו עין" אמר אלוהים למלאך גבריאל "חסר תקנה לגמרי
השמעון הזה".
"תנסה בחדר ניתוח" הציע המלאך "תעשה לו את הקטע הזה שאתה בא
אליו בחלום, אתה יודע נו, הקטע עם הקולות, מראות, כל הבלאגן
הזה. זה קטע חזק. חייב לעבוד".

                                 

אלוהים לא אהב לבקר בבית החולים בילינסון בפתח תקווה. מלא
אנשים חולים וחוץ מזה - פתח תקווה? לפעמים באמת אלוהים לא הבין
מה גורם לו ליצור מקומות כאלה.
אבל הפעם לא הייתה לאלוהים ברירה.הוא כבר שפך לשמעון עין והוא
חייב לנסות את הרעיון של המלאך גבריאל עם החלום. "אין ברירה"
חשב לעצמו אלוהים "המתחיל במצווה אומרים לו גמור וכאלה".
עוד באותו לילה נגלה אלוהים לשמעון בחלום. שמעון באמת היה חסר
תקנה ואלוהים היה צריך לעבוד מאוד קשה - קולות, מראות, הפרחת
יונים מכובע, זיקוקי די נור  - ממש המילה האחרונה של החזיונות.
אחרי מאמצים רבים זה עבד. איך ששמעון התעורר מהניתוח הוא ישר
ביקש מהרופא שיביאו לו תנ"ך ומייד החל לקרוא בספר תהילים.
בעין אחת.

                                 

"סחתיין" אמר אלוהים למלאך גבריאל "שיחקת אותה עם התכנית".
"תודה, תודה" אמר המלאך.
"אבל מה עם העין שלי??" שאל שמעון את שניהם "לא חראם? לא
יכולתם למצוא משהו פחות קיצוני? מה אני, משה דיין?"
אלוהים הסתכל על המלאך גבריאל.
המלאך גבריאל הסתכל על אלוהים.
שניהם הסתכלו על שמעון במבוכה.
"אופס ?".