נגיעת גילוף אחרונה בפטמות העץ
של הנערה המעטרת את קידמת הספינה -
וזהו. עתה נותר לי רק למתוח מפרש
ולפזר נסורת הספוגה בשומן דובים.

אני רוצה פטמות דוקרניות. אולי
אתקע בהן מסמרים. אחרי הכל, נערת העץ
המגולפת הזאת תהיה הבתולה האחרונה בהחלט
עימה יתייחד גודמונד האמיץ בעולם הזה,

בדרכו אל המנוחה בוואלהאלה, אותה יעשה
בשכיבה על הגב, המספקת אשליית הנאה
מהשמש הקלושה, אך יתרה מזאת -
מיופיה האדיר של הלהבה המכלה את גופו,

את נשקו, את אריק - כלבו המסור -
את המפרש, את הבתולה חדת הפטמות,
את הזכרון העמום על איים שגילה ואויבים שהביס.

הספינה הזאת אינה טובה לשום הפלגה
מלבד זאת. לא תגיע עליה אלא לארץ הלוחמים המתים.
לא תנצח עימה באף קרב ים מלבד זה
נגד עצמך. נראה אותך, גודמונד האמיץ.

בצעירותי, בניתי ספינות מלחמה,
שהרחיקו לגרינלנד והיו לאימת הים הצפוני.
כאלה בונה עתה בני. מהקרשים שהוא זורק בחצר,
אני מרכיב את ספינות המוות הרעועות,

חייהן קצרים ורב הדרן. אחת
אשמור לעצמי - להכיל ולכלות את גופי העייף.
נגיעת גילוף אחרונה בפטמות העץ,
נשימת לאות אחרונה בגרוני הזקן.